מתוך "שמץ של מבוכה"
הלך לו הנער לטייל בשדות, קלים צעדיו ושיר על שפתיו. בן 18 הנער, אלי שמו, בהיר שיערו, כחולות עיניו וחיוך על פניו. לגופו החטוב מכנסי ג'ינס כחולים, וחולצה קצרה ושחורה. על גבו תרמיל שחור מקושט בירוק.
צעד לו בנחת בין הפרחים, נשם את ריח הגשם שבאוויר. נפשו קלה כציפור, חש אלי רצון להתמזג עם הטבע.
הניח תיקו ונשכב על גבו בינות לצמחים, שוקע במרבד של עשב רך. זיק של שובבות ניצת בו, וכך החל להתגלגל בעשב הרך, שליטף את פניו. כשנעצר, הביט מעלה וראה ציפורים עפות בנדודיהן.
נפשו שאפה מעלה, אל השחקים.
עצם את עיניו, וחש את גופו מתמזג עם הסביבה. לא היה איש מלבדו, והוא הרגיש די משוחרר. עד מהרה החל לחוש שבגדיו מפריעים, לפיכך רופף את חגורתו, הסיר את נעליו, ופתח מספר כפתורים בחולצתו.
לפתע, חש שמישהו מביט בו.
התיישב אלי והביט סביבו. ליד עץ לא רחוק משם, ראה נער כבן גילו, שערו שחור חלק וקצר, עיניו חומות, ולגופו ג'ינס כחולים וחולצת טריקו לבנה. הנער הביט בו בסקרנות מבוישת.
קם אלי, נעל נעליו, יישר את בגדיו וניגש אל הנער. הנער אמר ששמו עמיר, והוא גר באזור. הוא חובב טבע, ופתע חש משיכה אל המקום הזה, שהתברר שבו אלי שהה.
ישבו שניהם, שעונים על עץ והחלו לדבר. סיפרו אלי ועמיר על עצמם, וגילו ששניהם אוהבים בעלי חיים, טבע, טעמם במוסיקה די דומה ולאט לאט החלו להיות מוקסמים האחד מהשני, ומבטיהם החלו לקבל משמעות. אלי החל לחוש מעין זרמים שעוברים בין שניהם. גופו של אלי החל לנוע לעבר עמיר, שהחל להתקרב אף הוא. פניהם נינוחות וחיבה עולה בעיניהם. ידו של אלי נעה לעבר עמיר ופגשה בידו של עמיר, שנעה לעברו. חיוך עלה על שפתיו של עמיר, וגם על שפתי אלי. ליטפו זה את ידי זה, ואלי ליטף את פניו של עמיר. התקרבו זה לזה עוד יותר, הביטו האחד בעיני השני, וחייכו. שם אלי בעדינות את ידיו על כתפיו של עמיר אשר חיבק אותו בחום. שיחק עמיר בשערו של אלי שהשעין את ראשו על חזהו, וליטף את כתפיו.
מתוך זיק של שובבות הם קמו, הסירו נעליהם וגרביהם, השאירו אותם ליד העץ, והחלו לרוץ על העשב הרך, באותו הקצב, בערך, עד שנפלו על הדשא והחלו להתגלגל. כשנעצרו שכבו פרקדן, מתכרבלים אחד עם השני, וכך שכבו מספר דקות.
נשא אלי ראשו מעלה, וראה שיירה של ציפורים חולפת בשמים, ונוחתת לא רחוק מהם. כשהביט בעמיר ראה שאף הוא שם לב לכך. מיד קמו שניהם, והחלו ללכת לעבר הציפורים. הלכו להם בנחת עד שהגיעו לאגם, שמימיו שיקפו את השמיים מעל. ליד האגם ראו חבורה של אנפות, חלקן עם גוזלים, חלקן שטות מעל המים, חלקן מארגנות מקום לישון.
עמיר הלך לכיוון האגם, הציפורים הביטו לעברו רגע, והמשיכו במעשיהם. לפתע שמע אלי רחש, הביט לאותו הכיוון, וראה חתלתולה קטנה, חצי סיאמית, פרוותה בהירה מנומרת ועיניה כחולות, המזדחלת לעבר המים. בעודו מביט, צעד עמיר לעבר החתלתולה, שנראתה די מרוכזת בציפורים, ושרק לה. החתלתולה הביטה אל עמיר, נעצרה והמתינה לו. הוא קרב אליה הושיט ידו וליטף את עורפה. עמיר הביט לעבר אלי, וסימן לו להתקרב. לשאלתו ענה עמיר שזה החתולה שלו, שמה קינמון, והיא בת חודשיים.
אלי חייך, קרב אל החתלתולה שהביטה בו בחשד קל, וכשנוכחה כי הזר אינו מזיק, נופפה בזנבה, וחזרה לשחק בידו של עמיר, אשר הרים אותה וחיכך אפו באפה. קירב אלי את ידו אל קינמון, שרחרחה את ידו בסקרנות, והרשתה לו להתקרב אליה. ליטף אלי את קינמון, שמח לשמוע אותה מגרגרת. ידו של אלי נעה לעבר ידו של עמיר, וכשידיהם נפגשו, ליטפה את ידו. עמיר חייך, הוריד את קינמון, אשר חזרה להתעניין בציפורים.
"אז איפה היינו?" שאל אלי בחיוך. עמיר הסתפק בללטף את לחיו של אלי.
התיישבו שניהם לצד האגם, צמודים האחד לשני, רגליהם משולבות זו בזו ומבטיהם אומרים אושר וחיבה.
"כל כך טוב לי אתך", אמר אלי, ועמיר השיב, "וגם לי.."
התקרבו זה לזה עד שישבו חבוקים ושפתיהם נצמדו בנשיקה ארוכה. ידו של עמיר ליטפה את שערו של אלי, שליטף את כתפו של עמיר. אלי נשכב על גבו, עמיר מעליו, והם ליטפו זה את זה. עד מהרה החלו לחוש שחם להם, ואלי פתח כפתור בחולצתו, ועמיר המשיך את המלאכה. אחר ליטף את בטנו החשופה של אלי, בעוד אלי מלטף את גבו של עמיר מבעד לחולצת הטריקו, ואף מתחתיה. עמיר הרים מעט את חולצתו, ואלי הסיר אותה מגופו. כך שכבו עמיר ואלי על הדשא, מחובקים ואוהבים.
"אני אוהב אותך", אמרו שניהם בו זמנית, וחייכו.
שניהם מכורבלים, מלטפים זה את זה. רגליהן משולבות זו בזו, עטופות במכנסי ג'ינס. עיניהם עצומות, והם בתוך חלום מתוק. לפתע חש אלי נגיעה קלה בכתפו. עיניו נפקחו מיידית, והוא חייך כשראה את קינמון שמתחככת בכתפו החשופה. הוא ליטף את קינמון שהחלה לגרגר, ולהתחכך בידו.
אחר נע והרים אלי את קינמון, ובעדינות הניח אותה על עמיר, שהתעורר במבט מופתע. אלי חייך אליו. עמיר ראה את קינמון וחייך אף הוא.
החלה השמש לשקוע צובעת את השמיים בגווני אדום. עמיר קם, וחש עיקצוץ בשרו. אלי ציין שככל הנראה זה מהעשב, ועם ניצוץ שובב בעיניו אמר ששטיפה במים יכולה לפתור את הבעיה.
קפצו שניהם על רגליהם, ופנו לעבר האגם. אלי הציע להוריד את הבגדים, כדי שלא יירטבו, וציין שיש לו בתיק מגבת. קפץ עמיר על המציאה, והוריד את נעליו, גרביו ומכנסיו. אלי הוריד את בגדיו גם הוא, והם נשארו בתחתונים. הם החליפו מבטים, ותוך רגע הפשילו מעליהם את התחתונים, והחלו לרוץ לעבר הים, מותירים את קינמון תוהה לפשר הבהילות.
נכנסו אלי ועמיר לאגם, רצו עד שלא יכלו עוד לרוץ ונפלו על המים. הם שחו קמעה, נהנים מהמים הקרירים. אחר קמו והחלו להתיז מים האחד על השני. כשנמאס להם, נעמדו במים אחד מול השני.
אלי הציע לבדוק מי יחייך ראשון, כך שהם הביטו האחד בעיני השני, ומבטיהם, שנהיו ממוקדים, הסגירו את רגשותיהם. לבסוף לא יכול עמיר להתאפק וחייך. אלי חייך לעמיר, שהשפיל מבטו כמפסיד. אז קרב אלי לעמיר, הרים באצבעו את הסנטר, ואחר נשק לעמיר בשפתיו. ידיו של עמיר נשלחו לחבק את גופו של אלי, ושניהם עמדו מחובקים במים, אדישים לכל הנעשה סביב.
אדוות קלילות נגעו בברכיהם, מתיזים רסיסי מים על גופם החשוף. ליבותיהם פועמים בקצב אחיד, מבטיהם מצטלבים, ידיהם מחבקות האחד את גוף רעהו. ראשיהם מונחים האחד על כתפי חברו. בעיני קינמון, שהביטה מהחוף, נראו שניהם כאיש אחד, והיא אף ראתה הילה שעוטפת את שניהם באהבה. היא החלה להשתעמם, והרגישה מן תוגה, שלא יכלה להסביר.
משהו בה קרא למישהו, ומיאו חרישי בקע מפיה. משלא נענתה, יללה קינמון חזק יותר. אלי התנער כמו מחלום, ונהיה מודע לסביבתו, לכך שהאוויר והמים מתקררים, השמש החלה לשקוע, לכך שעמיר מתעורר אף הוא, וגם לעובדה שקינמון מחכה להם. אלי חייך לעמיר, שחייך אליו, והם נשקו איש לחברו על שפתיו.
אחר רמז עמיר לאלי לעבר החוף, אלי משך בכתפיו, ורמז על שחיה.
שחו עמיר ואלי לכיוון החוף. כשהגיעו, רץ אלי אל תיקו והביא אותו. תוך כדי חיטוט בתיק, בניסיון להרחיק ממנו את קינמון הסקרנית, הוציא אלי מתוכו מגבת, והושיטה לעמיר. עמיר התנגב, הודה לאלי, שהתנגב אף הוא, ואחר תלה את המגבת על ענף סמוך ליבוש. מהתיק שלף אלי שמיכה גדולה, בעוד עמיר תולה את הבגדים על הענף.
פרש עמיר פרש את השמיכה על הדשא וכך שכבו שניהם בתוך השמיכות, מחובקים ומביטים בשמיים...
קינמון ניגשה אל עמיר, והחלה לחכך פניה בפניו. עמיר ואלי חייכו, ואחר פינו דרך גישה לקינמון, שנשכבה ביניהם וגרגרה. עמיר קרץ, וליטף את קינמון שממש התמוגגה מהמגע. אלי קרץ חזרה, וליטף את קינמון, ואת ידו של אלי.
כך נרדמו שלושתם...
Image by S. Hermann & F. Richter from Pixabay
מסרים וציורים בנושא גאווה
Comments