רוני ישב ליד הילה.
באור של החלון היא נראית מאוד יפה.
הוא קרע חתיכת נייר מהמחברת.
"הי, זה רוני. הילה, מה שאני מכיר ממך גורם לי לרצות לדעת עוד.
את גם יפה, וחכמה.
רוצה להיות זוג?"
בהפסקה, הוא קם ונתן לה את הפתק.
היא חייכה.
"זה חמוד, ורטרו..
אבל אני לא מתחייבת לקשר לפני לפחות שלוש פגישות.
ליד האוניברסיטה יש איזור קטן לפיקניקים."
היא הסתכלה לו בעיניים.
"אתה יודע איפה?"
הוא הנהן שכן.
"תביא משהו מוכן, אני גם אביא
אני מעדיפה לא להוציא יותר מדי."
היא חייכה שוב.
"שעה?"
…
יום המחרת, אחר הצהריים.
רוני הגיע עם עוגה קרה וסלט. שניהם תוצרת בית. וקולה.
כשהילה הגיעה..
"זה סימן טוב, יש בינינו תיאום."
הוא הרים גבה, "תיאום."
"אתה לא שומר כשרות?"
היא הצביעה על הגבינות שהביאה, סכין, ופיתות. ועוד קולה..
"הא.. לא חשבתי על האפשרות שתביאי בשר."
עכשיו היא הרימה גבה.
ובתשובה לגבה.
"אמרת שאת לא אוהבת להוציא הרבה. אין בשר מוכן זול. לא בכמויות. גם בשר לבישול."
מה שנכון, נכון.
…
הארוחה נעימה.
היא אומרת שהרובוטריקים היתה סדרה נהדרת.
ומתחילה לאכול את הכריך שבדיוק הכינה.
הוא כמעט נחנק על הביס מהעוגה.
אחרי כמעט חצי דקה.
"את לא מתכוונת לסרטים.. נכון?"
ולוקח לגימה מהקולה.
היא עונה, מעט משועשעת. אחרי שסיימה את הכריך.
"התכוונתי לסדרה המצויירת מהאייטיז."
השיחה נמשכת. הם מסיימים את הסלט. הגבינות. ומתחילים את העוגה.
אחרי שאכלה חצי חתיכה.
"אתה הכנת את זה? לא קנית?"
"טוב שלא הנחת שזאת אמא שלי. וכן-"
הוא כבר באמצע החתיכה השניה שלו.
"הכנתי. אני מכין אותה מאז גיל שמונה. זאת עוגה קרה."
לאחר האוכל הם מדברים ומסדרים.
עד שחוזרים הביתה, כל הזיכרון נצבע בוורוד.
…
יום המחרת הוא מתקשר אליה לקבוע תור לפגישה הבאה.
בית קפה.
…
הפגישה הולכת טוב..
הפגישה הבאה..
"אנחנו מכינים חולצות?"
רוני עונה לה.
"לא, מנסים להכין חולצות. לא מבטיח כלום.
אני יודע להכין תיק."
הילה חושבת לשניה.
"אתה הכנת את הפאוץ' שלך?"
הוא רואה את הבעת הפנים שלה.
"אני מכין לך ליום הולדת".
ועד כמה שנוגע לה, הם בני זוג.
コメント