אפס אפס אפס... אחת?
- עומרי קול-טאל
- 4 במרץ
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 2 באפר׳
מיקום: משרד הסוכנות החשאית
דמות א': תקווה, טכנאית שטח
דמות ב': ריקי, סוכנת חשאית
המשך לסיפור "אפס אפס… אפס"
תקווה יושבת בעמדתה, שקועה בכיסא. גבה רפוי, ישבנה בולט, כתפיה מונחות באמצע המשענת, והיא שקועה בזריקת כדור לעבר הקיר.
ריקי פולטת אנחה כשהיא מבחינה בה.
"הפגישה כבר היתה? או שאת עדיין ממתינה לזימון?"
"היתה." תקווה שולחת אליה מבט רגעי, ואז מזעיפה פנים כשהיא קולטת את הדאגה המוקרנת מריקי.
ריקי מושכת כיסא פנוי ומתישבת.
"אז…?"
תקווה מסיטה את מבטה. הכדור נותר קפוץ באגרופה המכווץ, שמחליף צבעים.
"אז… קיבלתי על הראש כי איבדתי את התמונה הגדולה בשביל פירורים של אגו."
ריקי מהנהנת.
"כן. זה צפוי, מה מעבר?"
תקווה מעקמת את פיה, מפנה אליה מבט לרגע לפני שחוזרת להסיט אותו.
"שום דבר קיצוני. אבל דחו, זמנית לפחות, את הבקשה שלי לעבור לעמדת שטח."
ריקי מהנהנת, מבטה מתערפל במחשבה.
"אז… לא קיבלת ציון שלילי, לא הורדת בדרגה… רק האריכו את המצב הנוכחי שלך?"
תקווה רק מנידה בראש פעם אחת.
ריקי מתעודדת.
"איזה יופי! אני פחדתי שיורידו אותך דרגה וש–"
היא קוטעת את עצמה כשהיא מבחינה בהבעת פניה של תקווה.
"אוי… הבנתי. את ממש רצית את השינוי הזה, הא? בגלל זה הם לא טרחו עם עונש נוסף. זה כבר יותר ממספיק."
תקווה מביטה בה ישירות. עיניה חדות, לסתה מכווצת.
"אני יודעת שאת מתכוונת לטוב, אבל זה מרגיש כמו זריעת מלח על הפצע. תני לי פרטיות. נדבר מחר, בסדר?"
ריקי מהנהנת, מהססת לרגע לפני שהיא מניחה ידה על אגרופה של תקווה.
"מחר אני אקח אותך למקום ההוא עם הטוסט נקניק שאת אוהבת. נלכלך על כל העולם. אוהבת אותך 'חותי. תנוחי."
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
Comments