מיקום: אסדת הקידוח מהסיפור 'להוכיח'
דמות א': עובדת קידוח מנוסה.
דמות ב': עובד מנוסה שמסיים את התקופה במקום.
קארי נחה אחרי המשמרת של היום. השרשרת ההיא כמעט פגעה בה. כמה שהיא חזקה, היא יותר מדי רבע עוף מכדי לשרוד דבר כזה.
בני טופח לה על הכתף ומתיישב בכיסא השני בשולחן.
"את בסדר?"
"כן, סתם חושבת על בעיית הגהות שהיתה היום."
הוא פותח את הפה לרגע. עוצר וחושב.
"אחד, פעם ראשונה שאני שומע מישהו אשכרה קורא לזה ככה. שני, תני לי שנייה אני הולך להביא לנו שתי כוסות גדולות של משהו קר לשתות."
הוא קם והולך לדלפק. החדשים שעדיין לא סיימו את ההכשרה הסופית מצטופפים שם בינתיים. הוא לא מצטרף לשיחה שלהם מעבר למנומס. וכבר יחזור עם משהו טעים.
היא בינתיים מהנהנת לעצמה. היא עשתה היום טעות שבנס לא זרקה אותה לבית חולים, או לקבר.
שאננות הורגת.
היא מעקמת את הפה. היא שונאת כשמשהו זה אשמתה.
"אוקי, הסרטים שלך הגיעו לשלב של ההאשמה עצמית. מהר מבדרך כלל."
בני מתיישב ומניח מולה כוס של בירה.
היא מרימה גבה ואוחזת בכוס.
"אני אמנם לא במשמרת מחר, אבל בירה?"
"חוויה טראומטית, אבל לא מספיק לפסיכולוג. בירה."
אחרי שלוש כוסות. האחרונות היו של קולה.
"נגמרו לי הכדורים."
בני שעכשיו בעיקר אוכל, משמיע קול שואל.
קארי מתיישרת בכיסא. מנגבת לכלוך קיים ולא קיים מהחולצה.
"הכדורים שלי נגד הריון, וציסטות בשחלות… הם נגמרו לי, והחוסר זהירות שלי היום… אני מאמינה-"
היא קולטת את המבט בעיניים שלו, ואז חושבת על המשלב שבו היא משתמשת.
היא שואפת ואז נושפת.
"זה המחזור שלי. עדיין לא השלב של הכאב, ודימום… אלא החלק שמרגיש כמו דיכאון ותחילת שפעת. הכמה ימים לפני. לא היה לי את זה במשך יותר מחמש שנים. אבל נגמרו לי הכדורים…"
הוא מסיים לבלוע.
"יש כאן רופאים, אחות, מה שאת צריכה. את אומרת שאין להם?"
"לא יודעת."
אחרי השיחה הלא נוחה הזאת, הם הלכו לחדרים שלהם.
ויום המחרת היא הלכה למקביל במקום לבית מרקחת… וגילתה שאין להם את הסוג שהיא צריכה והם הזמינו בשבילה…
אולי היה עדיף להגיד להם פה כשהמחסן האישי שלה עוד היה מלא…
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
Comments