מיקום: ארמון
דמות א': הנסיך (שאם נולד כנסיכה היא היתה מיועדת…)
דמות ב': נסיך מבקר (שאם הראשון היה נסיכה, היה מאורס לה…)
ארליך זורק אבנים לאגם 'הגבירה'. כל אחת מקפצת. הקסם משחרר הבזק אור בצבעי הקשת עם כל קפיצה.
אתמול אבא וא- המלך והמלכה, הציגו אותו בפני העלמה גרלוי. היא יפה, נחמדה, בגילו. שזה בונוס בולט.
הוא היה מוקסם ממנה. אם לא היה שומע בדיוק לפני שעה שאם היה נולד בת, כבר היה חוזה שהיה מצרף אותם; הוא ואחיה הגדול. גריפון גדול ממנו בחמש שנים, וכבר שנים החבר הכי טוב/'אח גדול מאומץ' שלו.
הוא זורק אבן. גרלוי מאוד דומה לאחיה הגדול. יפה, חזקה, מיומנת בקרב בחרב נשים; הסיכה לשיער ולמחוך. אם זה לא היה שמור למשרתים כשנוגע לגברים, היה רוצה כזה בעצמו.
הוא עדיין רוצה את זה.
זה כמו שריון, ונותן לך לייצר הרבה יותר כוח-
באמת עדיף וכדאי לתת לעצמו להיות מוסח דעת…
***
גרלוי יושבת לתה עם האורח הראשון ועדיין הכי חשוב שהיה לה בחייה.
גריפון, אחיה הגדול, והקשר החברתי המועיל ביותר בחייה.
ועכשיו הוא יושב מולה. חמוץ כמו ילד בן חמש שסירבו לו לאכול קינוח לפני הארוחה. היא תוהה מאיפה הוא מביא את הפרצוף החמוץ.
"כמה שאני אוהבת להתאמן על גינונים וחקירה עם העוגה, אני אעדיף אם פשוט תירק החוצה את הסיבה שלראות את הארוס שלי, שאתה מכיר מאז שאתה היית בן חמש והוא נולד, גורם לך עכשיו לעקל את השפה ולצמצם עיניים כאילו אני גנבתי לך עכשיו את החרב האהובה עליך?"
עם כל מילה מדודה, כל שריר בגב של גריפון מתכווץ ונרפה חליפות; עוויתות וקשיחות, כאילו נוצק לו מוט פלדה לתוך עמוד השדרה. עד שהוא שם לב, ובאופן מכוון מרגיע את התנוחה עד ששוכח. הוא אפילו הראה בלבול רגעי כשהיא הזכירה את עצמה בתור סיבה לבלבול.
היא לעומת זאת, שומרת את הרגשות שלה לעצמה בצורה הרבה יותר מוצלחת.
אחרי רגע, אולי כדי לדחות את התשובה. הוא נוגס קלות בעוגה שלו, לועס, בולע, ומנקה את הפה.
"זה היה בסדר כשלא יכולתי בעצמי. אבל עכשיו את יכולה…"
הוא מסיט את מבטו הצידה. היא מרימה את הגבות שלה.
היא קראה סיפורים כאלו.
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
Comments