מוצאים דרך. אולי.
- עומרי קול-טאל
- 21 בדצמ׳ 2024
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 29 בינו׳
מיקום: היער מ'לא בדיוק משימה גורלית' ו'לא יותר מכאב ראש'
דמות א': הנפחית האלפית
דמות ב':הקוסם האנושי
עמנואל מודה לגורל ולכל מה שהוא יכול להודות שהתפקיד הקטן ונפוץ שאיילינה מצאה לו זה שוליית נפח. כלומר אצלה.
אם הוא היה צריך לשבת עם חצי עולם ולעזור להם לבצע את המקביל ל*לנתק-לחבר* הוא היה כבר מוצא להורג על רצח.
ואמנם אפשר לחשוב שלצבוע מחדש את אותו ציור על קלף נייר נשמע משעמם רצח… בגלל שזה מפעיל חושי קסמים… שבאופן כללי הוא לא ידע שיש לו… זה מרגיש כאילו הוא תינוק שבדיוק גילה טושים ואיך אפשר להשתמש בהם על הקיר בסלון…
והוא משתפר, לידו כבר יש עשרים קלפים שכשזורקים אותם לאש הכבשן, הם… נשרפים, כמובן, וכשהם נשרפים, להטיל, לעצב ולקבע קסמים בתוך מה שמייצרים בכבשן נעשה מאוד קל… יותר, לפחות.
בצד השני של הכיסא שלו, יש כמה יריעות של נייר שהוא חותך לקלפים ואז עושה את מה שהוא עושה עכשיו. הופך אותם לקסם חד פעמי.
ו…
הוא עשה טעות והקלף עכשיו אפר בידיים. הוא שולח מבט הצידה בכיוון איילינה. היא עדיין עוברת על החשבונות שלה.
הוא מנקה את הידיים, לא מושך תשומת לב. ו-
"אמרתי לך, אם אתה עושה טעות כזאת, אתה עוצר, שותה את הכוס מים שנתתי לך, עוצם את העיניים ונותן לחוויה להתעכל בראש. אל תקצר תהליכים, אגו לא עוזר, ומחר אני אתחיל לעבוד איתך על מה הדבר שאתה עושה כשאתה מעתיק את הקלף. זה היום השני שלך כאן. אין לך מה למהר."
היא נשמעת חצי משועשעת, חצי מתוסכלת. כמו אבא שלו כשהיה קטן.
איזה אִיסֶקָאי גרוע.
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
Comments