מיקום: היער מ'לא בדיוק משימה גורלית'
דמות א': הנפחית האלפית
דמות ב':הקוסם האנושי
עמנואל לא ציפה שהמשחק הטיפשי ההוא יהיה הזיכרון האחרון שלו לפני שימות.
אוקי, הגזמה, הוא פשוט ביקום אחר ללא יכולת לחזור.
האלפית לקחה אותו לחלק המגורים בבית שלה. היד שלה עוברת מעל לאיזו תיבה, סוגרת ופותחת אותה… ועכשיו יש בזה אוכל. היא שולחת אליו מבט. המבט הזועף שלה הופך למתפלא כשהיא רואה את המבט שלו.
"בעולם הקודם שלך אין קסם?"
הוא יכול רק להניד בראש מעט. היא מביטה לצד לרגע, והוא די בטוח שהיא מחייכת חיוך מתנשא.
"יש לנו טכנולוגיה. שזה שימוש בחוקים הבסיסיים של היקום, למצוא את השימושים בהם."
אז היא מנידה בראש.
"אז יש לכם קסם."
הוא בקושי מצליח לסגור את הפה, קל וחומר לחשוב על תשובה.
הוא מחפש משהו. הוא לוקח כמה צעדים. מתיישב על שרפרף ליד הקיר.
היא מרימה את אחד הכיסאות לידה וגוררת את זה לצידו, ומתיישבת.
"אז, גם לך זה עשה את היום קשה. אני מבינה ש… הטכנולוגיה אצלכם, הידע שלכם… לא כולל את איך הגעת לכאן?"
הוא חופן את הפרצוף בידיים ומהנהן. הוא שומע את האנחה שלה, כמו אבא שלו כשהוא הביא כלבלב מהרחוב כשהיה ילד.
"תראה, זה שאתה פה, ללא קשר לעולם הקודם שלך, אומר שאתה עם היכולת וכישרון, אם לא כישורים, של מכשף. אולי לא ברמה של טווה שחקים או משהו אחר שהבאמת חזקים יכולים לעשות… אבל אני חושבת שעד שנמצא דרך להחזיר אותך הביתה, אם זה אפשרי בכלל, מקצוע קסום יהיה הדבר הקל ביותר בשבילך ללמוד. כדי להתפרנס."
בזמן שהיא מדברת, עולים לו בראש חזיונות של קוסמים מגניבים לחלוטין…
ועם כל שניה, הם הופכים יותר ויותר למשהו משירות לקוחות.
יקום אחר, אותה עבודה.
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
Comments