מיקום: יער שבזמן ערפל אפשר לעבור בו בין עולמות
דמות א': אלפית נפחית גששת
דמות ב': בן אנוש קוסם
איילינה שונאת את הבוקר. היא תמיד צריכה להעביר לא פחות מחצי שעה, כדי לוודא שמרחיקי הלחות תקינים, או משהו כמעט בטוח יקרה. מישהו יופיע, ציוד יעלם, יצור קסם זה או אחר יחליט לעזור לה, ואז יקח לה חצי ממאגר האוכל כפיצוי. ואז היא גם צריכה לתקן את מה שהשפיריות עם אשליות של יכולת, הרסו. וכמובן, להחליף את האוכל הטעים למקרי חירום שלה.
היום היה לה מזל. היא התעוררה מאוחר ושום דבר לא קרה.
היא עדיין וידאה שהכל תקין, ועכשיו…
…
היא שולפת את הברזל מהכבשן. נקישה על הברזל הזוהר, אות מהמכשור שלה, נקישה נוספת, אות שני, נקישה על הסדן. אות ממנו.
עוד מעט היא כבר תעביר את ראש החנית לשלב הבא. היא עוצרת לרגע, מניחה את הציוד ואת הראש חנית לעתיד, בזהירות במקום. אחרי רגע של מחשבה היא הולכת בכיוון קמין הקרח שלה. היא שולפת את הכריך ומיץ שהניחה שם בתחילת היום שלה. היא רעבה.
כריך של חזה פסיון הדריאני, עם חסה ורוטב ביצים.
היא חיכתה לזה חצי משמרת. הפריכות הקרה של החסה עם העסיסיות-
אז כמובן שערפל מתפוצץ מהיער, באותו הרגע בדיוק שהיא עומדת לנגוס.
…
היער הוא אזור שבו הזמן והחלל… עדינים יותר ממה שהם אמורים להיות. זה יוצר נתיבים זמניים שמקשרים את היער לכל מקום בעולם ומעבר לגבול ליקומים אחרים. כשאין נתיבים מספיק יציבים, זה יוצר ערפל, שבתוכו… המציאות לא יציבה, וקסם… הינו קל מידי. אקראי. כשהערפל נסוג, הרבה מהקסם נותר ספוג בקרקע, בעצים, ובכל מה ששרד את הערפל.
…
בעבר הרחוק, אולי קרב גדול בין צבאות אדירים, אולי דרקון מת, אולי סיבה אחרת, אבל המקום הוטען בקסם, ושרשרת המזון עיכלה אותו, העצימה והועצמה.
אולי.
…
אם נכון, הקסם הנותר היה הופך את המקום למיקום מתאים יותר לקסמים מסוג זה. ובאמת, היער שימש להרבה מאוד קסמי מעבר. אפילו בין יקומים. ואלו אמנם התפוגגו לפני דורות, ועכשיו אסורים בעונש מוות…
חותם נותר. קסם המעבר נהיה קל יותר, אך קשה יותר למיקוד, מציאת דרך ביער עצמו נעשתה קשה, ונתיבים טבעיים בין ארצות ויקומים, נתיבים זמניים שיכולים להתקיים למשך שבועות וחודשים, החלו להופיע באופן טבעי.
לפני דורות.
וכשהתהליך הזה נמצא בתחתית הגאות שלו, כשהנתיב שיהיה עדיין לא נקבע…
ולפעמים, פעם בהרבה…
…
נוגד לחות אחד אחרי השני נשברים, הקסם המתחזק שלהם מתפוגג בפני הערפל של פעם בדור שכובש את העיירה. החל מהנפחיה שלה.
"שיט." היא לא יכולה להימנע מלגדף. היא מרגישה את הכריך מתאדה מבין האצבעות שלה.
כשבסופו של דבר, הערפל נסוג סוף-סוף, יש לה אורח.
"הי, אני מני, אה… אני מניח שאני לא בכדור בארץ יותר…"
אם הכריך עדיין היה בידה, היא היתה מתפתה לזרוק אותו על הראש שלו.
"את הולכת לשתות את זה?"
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
Comentários