top of page

לא נחמדים | הדברים שאנו כותבים

הטקסטים המופיעים באתר אינם הנוסח הסופי. אתם מוזמנים להירשם ולהגיב - 

תגובותיכם מסייעות לנו בתהליך העריכה, ותופיעו ברשימת התודות כשהספר יצא לאור.
תוכלו גם לקרוא את הסיפורים עוד בשלב כתיבתם ב-Google Docs.

תמונת הסופר/תעומרי קול-טאל

החיים בזבל

עודכן: 9 בנוב׳

מיקום: בתוך מערכת הביוב

דמות א': עובדת בכירה

דמות ב': מתלמד


למה לעזאזל צריכים ללבוש חליפה מסריחה כשעובדים בתוך הביוב?

בחור לא מרוצה כשהוא לבוש בחליפת מגן, וכשהוא בשמש

ארנון שונא לשים את החליפה הזאת, זה מריח כמו זיעה בפנים. האור היקר של השמש מהפתח מעליו מטיל צללים, והפנסים בדבר הזה לא עוזרים.

הוא ממש שונא את החליפה הזאת.


הבכירה גיטה רק גיחכה כשראתה את אי הנוחות שלו.

וכן. זה מעפן וממש מטומטם מצידו. כי מי בדעה צלולה ירצה להיכנס למערכת הביוב כשיש סתימה שצריך לנקות, וצריך בן אדם אמיתי…

 רק לתאר מה היה קורה אם הוא היה נכנס בלי חליפה, רק כי הוא לא אוהב את הריח בתוך החליפה…


פניה נופלות כשהיא רואה את ההבעה שלו. היא עוצרת את מכשור הניקוי; זה יותר קידוח מאשר קרצוף, אבל…

"מצטערת, זה פאשלה אצלנו, מחר אם נצטרך להיכנס פנימה נוודא שהחליפה שלך טרייה מהניקוי. בינתיים אין זמן, אתה כבר יודע איך?..."


וזה היה יום. ועוד איזה יום. גועל נפש, גרם לו להבין את המוזרים האלו שרוצים להיות רובוטים…

אבל גם מאוד מעניין.

 

אחרי שבוע, גיטה כבר הראתה לו איך להשתמש בשליטה ברובוטים כך שאפשר לעשות הכל מלמעלה בחוץ.

מסתבר שיום לפני שהגיע נשרף אחד השבבים במכשיר ועדיין היתה עבודה. אז הם היו צריכים להשתמש בכלים מלפני עשרים שנה…


וכעת בחוץ… הוא שונא להיות בשמש.

 

חזרה אל "תוך כדי תנועה"

Image was made with AI

פוסטים קשורים

הצג הכול

Komentáře


bottom of page