מיקום: החללית מ'נקישות'
דמות א':אותו נגר
דמות ב': אותו ילד
רועי תמיר, עכשיו מרצ'לו, עובר על התוכניות. א-עמיתי, נתן לו לעבור על כמה מאגרי מידע שוליים. בעיקר כדי שירגיש שהוא עוזר.
לא משנה. הוא יוכיח לו שהמפסידן הזנוח שהוא החליט לאמץ שווה את הטרחה.
…
עמיתי יושב לשולחן ושותה קפה. רועיקי החליט לקחת על עצמו את האחריות של איזון התיעוד של התכולה.
כשעמיתי בולע את הלגימה, הבעת זעף קלה לא עוזבת את פניו. הוא מותיר את הספל על השולחן ומביט בנייד שלו.
רועי הקטן עכשיו מאמין שהוא באמת אימץ אותו… אבל עדיין, מנסה להרוויח את זה ביושר. אם עמיתי יצליח למצוא מישהו מהמשפחה ההיא לבד באיזה חדר, רק אחד יצא מהחדר ההוא.
הוא עובר על התיעוד. הילד בקושי התחיל את גיל ההתבגרות, וכבר יסודי, יעיל ומיומן, במלאכות שאמנם בימינו נחשבות לכישורי חיים בסיסיים… אבל בדרך כלל אנשים לומדים את אלו באמצע גיל ההתבגרות. לא לפני.
הזעף לא יורד מפניו כשהוא הולך להתחיל את סבב התחזוקה. פטיש-מסמר כבר מלא בקורות מותאמות למקומות שנראה שהוא יצטרך להחליף קורות בלויות.
הנעליים שלו נוקשות על עץ חשוף.
רועי הקטן כבר ביצע את החלקים שבהם טעות לא תסכן את הספינה או את עצמו, מה שהותיר לעמיתי כמות די קטנה של דברים. רגישים, עדינים, מסוכנים…
עכשיו זה פטיש-מסמר שמשמיע קולות על העץ. ההדים של אלו יותר משכילים ממצגות שלמות.
בתוך שעה הוא יהיה בסוג של חופשה למשך שבוע.
והוא גאה. וזועם. וגאה שוב מחדש.
…
יומיים אחרי, אב ובן מאומץ יושבים לאכול ארוחת בוקר.
"אתה יודע, רועי, מחר אנחנו מגיעים לאיזור הצד-ירח. רוצה ללכת ללוני-דיסני?" עמיתי מורח שכבה שנייה של חמאה על הצנים שכבר ספג חמאה מלפני הקליה.
בזמן שהוא נוגס ולועס, רועיקי עונה.
"הם… לא יודע ע-אבא, זה לא יקר?"
רועיקי לוקח לגימה ארוכה מהשוקו שלו, בזמן שעמיתי מסיים ללעוס ובולע, לפני שעונה לו.
"יש לנו את הכסף, אל תדאג." עמיתי חושב על כל השיפורים הקטנים שאופשרו כי רועיקי פשוט נמצא פה.
"אני פשוט אשמח לעוד זיכרון שמח איתך."
הקטן קופא לרגע.
"נשמע טוב, אבא."
עמיתי שמח לראות עוד קצת מהמתח של בנו, נעלם.
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
Comments