מיקום: נווה מדבר
דמות א': מכשף שחי בנווה מדבר
דמות ב': אויב של המכשף
כאסיל שואף לרגע. רגע אחד לפני שקם מהמיטה. מחוץ למיטה האוויר עדיין קריר. אך בחוץ, היום כבר חם, למרות המרירות הקרה של הלילה שחלף.
נשיפה ארוכה, ושאיפה ארוכה יותר.
הוא צריך להתמקד על מה שהוא עושה היום, וכרגע.
הוא מתמקד בקסמים והחוש להם שבנה בנסיון של שנים. לקלוט ולאחוז, לתמרן.
יש הרבה לבצע היום.
אחרי שקם, שם את בגדי השינה בתיבה שהוא כבר כישף לניקיון. הוא לוקח חלוק חדש. טרי, קריר לאורך זמן גם תחת השמש.
אחרי שהוא יוצא מהאוהל שלו הוא ניגש אל האגם שלו. עם החוש שבנה במשך שנים, הוא מאתר את המשימה הראשונה.
סערת החול בלילה שחקה את החבל מהצד הצפוני. הוא מתקן ומחדש אותו.
ומעט מתח מתפוגג, הכאב של הנזק כבר לא מוקרן אליו.
לחש הבא, ואוהל הארובת קור, תלוי מהקרקע, מעל האגם, תקין, ברמה הכללית.
נשימה מעט קלה יותר.
הוא עובר למעבר יסודי יותר, לתקינות התשתית המוטבעת בבד, והניקיון של הבד הצחור כענן.
הגאווה שלו בוערת, זה ההישג מהגדולים ביותר שלו.
האוהל ממיר את החום לקסם. ששומר אותו בצורתו, באוויר, ושוטף תחתיו את האגם.
תשומת הלב שלו ממוקדת בתקינות של התהליך. זה המזון של כל נווה המדבר, אחרי הכל.
בחוץ, האוויר מתחלף מיד. בפנים, לא מספיק יכול לזרום פנימה כדי להחליף אותו. וכך לא ניתן לשמור על הדחיסות הרגילה. ולכן ציפה. לא רק קסם, אלא גם החוקים של המציאות.
הכתפיים שלו נרפות ומתרחבות, וחיוך מרומז עולה על פניו.
הצל של האוהל הינו רק על האגם, והרבה מהקסם שנוצר שוקע אל האגם בצילו. עדיין, אור שמש שוטף ומזין את המים וצמחים.
תשומת הלב עוברת אל האגם והיצורים החיים.
הקסם מזין את הצמחים. שמזינים את… בכנות, המזיקים, כאן. אבל אלו לפעמים טעימים כשהוא נואש… הוא מגחך לעצמו, ללא רעל.
הוא הולך אל הגבול של נווה המדבר.הנקודה בה אפילו הקסם שנותר באויר, כבר מתפוגג.
הגבול בו שיחים ועשב כבר מתחילים להיאבק על החיים.
החוש שלו גורם למקום להיראות סדוק ודולף. משהו לא בסדר כאן.
יש כאן שקע. בהיקף, זה כאילו המדבר פרץ פנימה ואכל כמה שיחים. מאוד קרוב לאחד מחבלי העוגן.
הוא נוגע באחד השיחים המתים. ומושך את היד מהקללה. מישהו תקף אותו, והשיחים הקריבו את עצמם. הכעס ומעט אשמה מאגרפים את ידו לרגע.
הוא יצטרך להקריב מעט קסם בריאות כדי לפצות אותם. מעבר לסבב בדיקות נוסף.
ובינתיים…
מי תקף אותו בביתו שלו, ללא ההגינות הבסיסית של להגיע בעצמו.
…
שחרזאד יושב על הכס שלו. העשן שלו בדיוק הראה לו את פירות מאמציו. לרגע יש על פניו זעף מכוער. אך הוא קובר מיד את ההבעה. מחליפה בגיחוך מזלזל.
"אני אצטרך להתאמץ קצת יותר. לא נורא."
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
Comments