כה מזהיר. כה מוסח דעת. כה ממוקד. האם הוא מכשף?
והוא רק רוצה לגרום להוריו להתגאות בו.
אימו לעולם מתאוננת. "הילד כל כך מפוזר, הוא לעולם לא ישיג אשה ככה."
"או בעל." ישיב אביו, יבש מכדי רצינות אמיתית. חוזר בתשובה שמראה את השורשים שלו.
שאר השיחה אולי משתנה, אבל את השורות הללו… הוא תמיד שומע, יום ביומו.
יאני מודה אמנם על השנינות של אביו, אך דואג שמא הם צודקים.
אמנם אין הוא כיוסף, אך אינו רוצה שיחשבו שהוא כשלומיאל…
לפחות הוא יודע שבלונדי תמיד יאהב אותו.
⌛️
יאני יושב ליד שולחן הכתיבה, בוהה בשיעורי הבית.
"בעיות?" אתי, האחות הגדולה הכי טובה, אשת חיל כמו דבורה הנביאה. אם היא לא תוכל לעזור…
"כרגיל. אני לא מסוגל להתמקד מספיק כדי לכתוב שני משפטים ברציפות, שלא להזכיר אשכרה לכתוב את… זה."
הוא מרגיש את מבטה. השונרע הלא כזה קטן לידם, מתחיל לגרור את המכנס שלו מהמיטה… הוא תופס את כחול העיניים בעל הפרווה בצבע חול, מלטף לו את הראש וזורק אותו מהחדר.
דקה אחרי הוא שוב בכיסא.
פניו בכפיו, שערו סתור, מרפקיו מכוסים באבק עפרונות. והוא רואה שערה ג'ינג'ית אחת על הדף… הוא בטח נראה נהדר. דוד המלך בהתגלמותו…
היא מעסה את כתפיו, נשענת מעבר לגב הכיסא.
"אתה ממציא את הסיפורים הכי טובים כשאתה מתהלך…"
הוא מרים את ראשו, מתחמק מלראות את הפנים שלה. אתי מתרחקת מעט. הוא סובב בכסאו בוהה. מיטה, ערימת בגדים, קורי עכביש על הקיר…
הדלת זזה מעט כשהשונרא חוזר וקופץ על המיטה. יאני מביט בו, שואף לרגע.
"אנ'לא חושב שפאנפיקים של משהו שנחשב לחילול קודש נסבל הולכים לעזור. גם אם מדובר בלימודי חול, ולא משהו שבאמת משנה."
אתי מתיישבת על המיטה. היא מרימה את הכדור פרווה וחמאה הקטן שלה ומחבקת אותו לפני שהיא מחזירה את תשומת ליבה ליאני.
"אנחנו קרואים על שם אלי יוון ורומא. הספינה כבר רחוק באופק… ממזמן."
בגבה ג'ינג'ית מורמת, היא מזכירה את האמת הבסיסית.
הוריהם, דוד וגילה פסעים, יהודים מאוד מאמינים, קראו לילדיהם מסיבה לא מובנת - ארס, אתנה, יאנוס וגאיה. ¹
אולי כי הם ג'ינג'ים… לא היתה סדרת ספרים שאומרת שלג'ינג'ים יש גחמות?
עיניו נעצמות, מובס לעתה ומתאמץ להתמקד. אצבעותיו מתופפות מעט על השולחן.
"אז מה, להתהלך סביב עד שיש לי השראה, ולקוות שאשכרה יתפוס עד שאתיישב?"
היא מרימה כתף. בלונדי קופץ לה מהידיים ומזנק החוצה.
"אתה יכול להכתיב, אתה יודע, יש לך נייד. ואני יודעת שבטוח אתה.-"
היא טופחת על החולצה שלה כדי להסיר כמה מהשערות.
"-כמו כולם בבית ספר שלנו, צריך להציג את השיעורים באתר של בית הספר."
היא כמעט מחייכת.
"למה אתה כותב על נייר? בעיפרון, בכל מקרה?"
כי אני גאה בכתב היד שלי.
"זה נאות."
הם שקטים לרגע.
"את חושבת שנישלח מתישהו לבית ספר הולם?"
היא מטה מעט את הראש בתגובה.
"בית חברון הוא בית ספר מצוין, עם ציוני בגרויות מהמצוינים במדינה."
הוא פונה בחזרה לעמוד, מילותיו הבאות שקטות.
"תמיד רציתי לדעת איך זה. חברותא הולם, מורה שהוא לא סבא שלי. שיהיה יותר מיום שבת ללימוד תורה הולם… "
הוא נאנח, עיניו עצומות.
יאני פוקח עיניו כשהוא מרגיש את ידה על כתפו.
"כבר היו לך ויכוחים עם כמה עילויים. איך זה הלך?"
הוא לא מצליח להתאפק ומגחך. זיכרון הוויכוחים הקבועים עם שלמה, אשר דווקא אינו חכם מכל אדם, עולה בראשו.
עוד אחד האירועים הקטנים הללו, בית כנסת קטן, באחת הקומות של איזה קניון… רבע שעה קודם לכן ראה שלמה אותו ואת רביב מתחבקים. והחליט שביחד עם העובדה שיאני והמשפחה שלו אינם הומופובים, אומרת שהם זוג, והחליט להשתמש בזה בתור הבסיס לצד שלו בוויכוח שהם מנהלים מדי פעם.
ובני העשר החלו ויכוח הלכתי על הומופוביה…
"אתה והמשפחה שלך חושבים שאתם כאלה צדיקים ובעלי תשובה, בזמן שאתם זורקים לפח ומתריסים כנגד התורה שבע"פ כל הזמן."
לידם, רואה יאני את אמא ואבא מתכווצים מעט. והוא רואה אדום.
"קודם כל, תשמור את הוויכוח הזה ענייני, כי אתה כרגע לא קידמת אמת, סוד, או קדושה, רק הראית שאתה צבוע."
הוא שואף, ומאותו רגע מתעלם מהכעס שלו ומתחיל את הטיעון שלו.
"חלק מחכמי ישראל קבעו כי חטא סדום ועמורה היה שלא נתנו מעצמם על אף שלא היה חסר להם כלום וארצם הייתה רחבת ידיים, וגם לא רצו לקחת מאחרים. חלק אחר טענו שהם נהגו באופן ממוסד בעוינות לזרים שהתבטאה באונס של כל אורח בעיר, ובמעשים אכזריים. הצבת הפריצות המינית כעיקר החטא - כפי שעשו רש"י וחכמים נוספים - הינה השפעה נוצרית."
יאני עוצר רגע לנשום.
"שר המשתים אולי סורס כעונש, אבל זה לא היה על התקרבות ליוסף אלא על כך שאפשר לאשתו לפגוע במשרתים שלה כך. ויוסף הוא דוגמה.
וכיוצא באלה… אם כי, היתה להם סיבה טובה. הערלים אהבו להאשים אותנו בסטיות למיניהן וזה תירוץ הולם לדעתם לפרוע בנו. זה כבר לא מגן מסוג זה או אחר."
ושלמה הכבר סמוק מחזיר.
"משכב זכר." וצחקוקים נשמעים לידם…
יאני מרים גבה.
"באיזה עוד הקשר בתנ"ך המילה משכב משמשת בתור משגל ולא נישואים?"
הנוכחים מביטים האחד בשני. שלמה נראה כרוצה לומר משהו אך מהסס.
"בתוך אותו פרק יש לך כמה וכמה מילים שלכאורה מתארות את אותה פעולה, בהתחלה זה גילוי ערווה, אז זה משכב בצורה שאומרת במפורש שמדובר על זוג גברים שמנסים לעשות משהו כאילו אחד מהם הוא אישה."
יאני עוצר לרגע לברך ולשתות מעט מים.
"נאמר שם גם איסור בוטה על חיות. זה מדגים שמדובר באותה פעולה בהקשרים שונים…"
שלמה מסמיק ומתחיל לגחך. מלמולים וגיחוכים נשמעים מסביב. יאני חצי מתעלם.
"אני לא נוגע בזה. אבל כן אזכיר שמצוות הייבום גם קיימת במקרא, הותרה בזמנים של הרמב"ם ובמשנה נאמר בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהיא לא עולה על על דיני גילוי העריות."
שלמה לא מספיק לענות לפני שאחיו הגדול עונה בעצמו, לא בצורה תוקפנית.
"למה זה משנה?"
"כי אם הפרשנות של הרמב"ם נכונה, אזי מדובר במצווה שסותרת מצווה אחרת, והתרת דמם של גברים לאונס ורצח אם הם נשואים."
זה נמשך משם, ושלמה כבר לא החל ויכוחים איתו.
בביקורים בבית הכנסת יאני מדי פעם התפלפל עם האנשים, ובאחת הפעמים אביה של אלישבע החל לדבר עם אבא ואמא וסבא…
החיוך שלו לא ירד לו מהפרצוף לאורך כמעט שלוש דקות של דממה.
ואתי ממתינה בסבלנות.
חיוכו לא מפסיק להיות קורן כשהוא עונה.
"זה הלך נהדר."
"רואה? סבא עוז עכשיו מקבל תשלום על כמה וכמה תלמידים בזכותך."
היא לא מזכירה שארס עומד להתחתן עם אלישבע, בת למשפחה מיוחסת, והוריהם לא מצופים לשלם את כל המחיר על החתונה.
חיוכו של יאני מתפוגג מעט כשהוא נזכר איך בשנה שעברה נרמז בעדינות שעדיף שימעט לבוא.
"אז. לקום ו... להתהלך ולחשוב?"
הוא חוזר להצעה שלה.
"עבד כשעשית את היצירה ההיא?"
הוא באמת אוהב אותה.
הכיסא חורק כשהוא קם. הוא לוקח בידו את הסלולרי, מפעיל יישומון הכתבה.
"לואי ה-14 חי... "
כשהוא עובר את מפתן הדלת, ההשראה מבזיקה. הוא רץ בחזרה לשולחן ומתחיל לכתוב במרץ. בלונדי רץ בחזרה פנימה לפני שהוא מגיע לשולחן, ונשכב ליד המחברת של יאני. הוא מגרגר בזמן שיאני כותב ומלטף אותו בהיסח הדעת.
אתי מפחדת לשבור לו את הגל הירוק, יוצאת מהחדר בלי להגיד מילה.
החדר של יאני, כרגיל, נקי ומסודר.
המורה תעניק לו את הציון הגבוה בכיתה.
¹ ארס (21, קרוי ע"ש אל המלחמה, הקרב, התשוקה והריקוד במיתולוגיה היוונית), אתנה (16, ע"ש אלת החוכמה, המלחמה, האמנות והצדק במיתולוגיה היוונית), יאנוס (14, ע"ש אל השערים במיתולוגיה הרומית) וגאיה (בת שנה, היחידה ששמה הגיוני בישראל המודרנית).
גרסה (כמעט) סופית
Images made with AI
מרגיש שהעיקר בסיפור הקצרצר הזה הוא אקפוזיציה שמציגה את השמות של בני משפחתו של ג׳אני ומחברת אותנו קצת לרקע. טוב בתור הפתיחה לסיפור… מחכה לאירוע המחולל.